יום שלישי, 14 בפברואר 2012

תן וקח

המסכנה שלי מפרויקט זה. שליבת הפרויקט ותוכנו נבעו מתוכן הפעולה שעשיתי עם הבנות בתחילת הסמסטר. הבנתי שאני נתתי להן משהו (פעולה, ציור, רגע של כיף והתנתקות) והן החזירו לי, בנקיון המרכז המסחרי. ומשם נבע בפרויקט. אנשים, ילדים ותושבים מכל חולון יגיעו לתרום לביניין, למחזר, ליצור ולבהביע משאלות בוא. ובתמורה הבניין "יחזיר" להם סרט.
הצורניות של הפרויקט נבעה, מהמיפוי שלי, מהראיה שמהרכז נמצא בתוך "שביל ירוק" שהוא בעצם מגיע בקונטקסט שכונתי וגם יכול להיות עירוני.
הפרויקט, כמו בחיים מנסה להראות את המציאות של לתת ולקחת. כי כך החיים עובדים.


יום שני, 16 בינואר 2012

התמקדות




כדי לייצר פרויקט חזק יותר, הבנתי שעלי להתמקד במקום אחד וספציפי יותר. לכן החלטתי להתמקד במקום שחשבתי שהוא יהיה הכי נכון לשקף את השינוי שברצוני לחולל. לכן החלטתי להתמקד בגג. הגג יהיה מעוזם של הילדים שבאים למרכז. ההורים למטה הילדים למעלה. הגג הוא מקום אשר מלמד את הילדים מה היא חשיבה/ חינוך ירוק כדרך הגב, אך למעשה הוא העניין האמיתי.

שפה קוהרנטית


במהלך העבודה שלי במרכז המסחרי, הבנתי שעלי לעצב את המקום בצורה אחידה וקוהרנטית. הבנתי שברצוני לייצר מקום שהוא בעצם גן "ירוק" - מרכז מסחרי - "דייב אין" ללא מכוניות. השפה היא שפה אחידה יותר, החומרים דומים אחד לשני, הספסלים יוצאים מתוך הרצפה, שהופכת למדרגות, שהופכים לקומה השנייה שהיא בעצם הגן. 

יום שני, 26 בדצמבר 2011

מה המרכז המסחרי מסמל בעבור התושבים? ואיך אני גורם להם לרצות להיות חלק פעיל בוא









 אני הבנתי שעלי לחשוב על משהו אחר, משהו שיגרום לתושבי השכונה לרצות ולהיות במרכז. לנסות להחזיר את אותה פעולה שעשיתי עם הילדות בשכונה "חיובי בג'סי". חשבתי לא מעט וכמה, ונשארתי עם שניים עיקריים. אולי הם בסוף יהיו רעיון אחד או אולי אבחר לי אחד מהם.
הראיון הראשון צץ לי לאחר מחשבה מרובה "מה טוב בשכונה הזאת?" "איפה החיובי פה?" מאוד לא פשוט למצוא תשובה לשאלה כזאת בשכונת קשת יום. ואז על בראשי רעיון. ליבו של המרכז המסחרי לפני שנים היה הקולנוע אשר פעל בוא. שם הקולנוע היה "קולנוע רון" אין צורך להסביר, כמה בתי הקולנוע של פעם הם נקודת יופי, חיוביות ונוסטלגיה לתושבי המקום ובכלל. ולכן חשבתי לעצמי. למה לא בעצם להפוך את המרכז למעין "בית קולנוע הפוך" או "דרייב אין ללא מכוניות". ספסלים שמופנים למסך הגדול שבוא בעצם היה השלט של בית הקולנוע. מידי ערב יושבים אנשים, על הגג, תחתיו, או אפילו במכונית.

רעיון שני הוא, "גן ממוחזר" ראיתי בפעולה שעשיתי עם הילדות משהו קסום. והבנתי שאני צריך להשאיר את הדבר הנקי הזה ולגרום לתושבי בשכונה לרצות, להיות ולפעול לבדם, ללא עזרה או התערבות של אף גורם מבחוץ. לכן חשבתי על "עץ בקבוק" או "כבשה בקבוק" או "משטח בקבוק - טיפוס" גן שכולו הכנה למחזור. זאת אומרת הפריטים והעצמים שעושים את הגן לא שלמים אם התושבים לא באים ומשלימים אותם. כדי של"עץ הבקבוק" יהיו "עלים" יונתן יצטרך לבוא עם אימא ולתלות את העלים. כך בעצם אני גורם לקהל לרצות לבוא, להשלים, להיות חלק ו"על הדרך" לחינוך לעולם ירוק יותר.






יום חמישי, 22 בדצמבר 2011



לאחר שעלה לי רעיון זה, העברתי אותו למידות הבניין. בעצם מה שניסיתי לעשות זה להפוך את המרכז המסרחי, לגן ציבורי שממשיך לתפקד כמרכז מסחרי, אבל באותו זמן הוא גם גן. כך יש שילוב של ילדים, שמחה, מרכז מסחרי, אנשים ופרנסה למרכז, שסובל מחוסר של קהל, ילדים, ובכלל בני אדם.

לאחר שהבנתי שאין צורך בגשרים כדי לחבר בין מקומות, אלא, מספיק שיהיה מכנה משותף בין מקום אחד לשני, החלטתי להתמקד במרכז המסחרי. להפוך אותו בעצם לדבר עצמו.